פסק-דין בתיק ע"פ 6483/13

המשנה לנשיא מ' נאור:

1.             לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ, השופט א' ואגו והשופט י' צלקובניק) ב-תפ"ח 38330-07-11, מיום 2.9.3013. המערער הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:החוק) בצירוף סעיף 380 לחוק. בית המשפט גזר על המערער עונש של שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי למשך שמונה חודשים, שהמערער לא יעבור כל עבירת אלימות בתוך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין וכן פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ש"ח.

כתב האישום המתוקן

2.             על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום כיפור בשנת 2010 נפגשו במקרה המתלוננת (ילידת שנת 1996), המערער (יליד שנת 1995) והנאשם 2. לשלושה היתה היכרות מוקדמת ממסגרת לימודית משותפת. מאז פגישה זו נוצר קשר בין השלושה, אשר היו נוהגים להיפגש במקום מפגש קבוע, באזור פתוח הקרוב למקום מגוריהם (להלן: מקום המפגש). במקום המפגש קיימו המערער והנאשם 2, בזה אחר זה, יחסי מין עם המתלוננת בהסכמתה. 

3.             ביום 27.11.2010 או במועד סמוך, נפגשו השלושה במקום המפגש והשניים הציעו למתלוננת לקיים עמם יחסי מין, אולם היא לא הסכימה. המערער והנאשם 2 כעסו על המתלוננת ותקפו אותה בצוותא. השניים הכו את המתלוננת, בעטו בבטנה, ברגליה ובגבה והכו באגרופיהם בבטנה, תוך שאחד מהם מחזיק אותה בידיה ומונע ממנה להתגונן. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת שטפי דם בגופה.

4.             כעבור שבוע וחצי ביקשה המתלוננת להיפגש עם הנאשם 2 כדי לשוחח עמו. המערער והנאשם 2 הגיעו למקום המפגש יחדיו. הנאשם 2 בעט בבטנה של המתלוננת והיא נפלה והתגלגלה. המתלוננת ניסתה לברוח מהשניים, אולם הנאשם 2 אחז בחולצתה ומשך אותה לעברו ואף הכה בראשה באמצעות בקבוק זכוכית שמצא. לאחר מכן, לחץ המערער על צווארה של המתלוננת בחבל עבה. המתלוננת ניסתה כל העת לשחרר עצמה מהשניים, היא נאבקה בהם ושרטה אותם בציפורניה.

5.             המערער והנאשם 2, שחששו שהמתלוננת תיכנס להריון, תקפו אותה שוב באמצעות בעיטות ואגרופים בבטנה. לאחר מכן סטרו לה בחוזקה וגרמו לשטף דם בפניה. הנאשם 2 אף איים על המתלוננת שיפגע בה ובביתה אם תתלונן במשטרה. לאחר מכן עזבו השניים את המקום והותירו את המתלוננת לבדה, כשהיא סובלת משריטה ברגל, שטפי דם בבטנה, ברגליה ובפניה וסימן אדום על צווארה.

6.             בגין המתואר יוחסו למערער שתי עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 380 לחוק.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

7.             המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות שבכתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה בנוגע לעונש, פרט להסכמה שהמערער והנאשם 2 יפצו את המתלוננת בסך של 20,000 ש"ח, כל אחד. לאחר הכרעת הדין התברר שהנאשם 2 עזב את הארץ וההליכים נגדו הותלו. בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער ביום 2.9.2013.

8.             לבית המשפט הוגשו שני תסקירים של שירות המבחן לנוער, מהם עלה כי מאז נעצר ושוחרר חזר המערער ללימודים סדירים, בהם הוא מתפקד באופן חיובי והוא אף שולב בפרויקטים שיקומיים. שירות המבחן דיווח כי התרשמותו מהמערער חיובית וכי הוא מגויס ומשתף פעולה באופן מלא. למערער נערכה בדיקה פסיכולוגית במטרה להסביר את הפער בין התנהגותו החיובית בדרך כלל, לבין ההתנהגות האלימה המתוארת בכתב האישום. בדיקה זו העלתה, בין השאר, כי יכולתו של המערער לחוש אמפתיה הינה חלקית וכי בקרת הדחפים שלו חלשה. שירות המבחן המליץ לסיים את ההליך ללא הרשעה, לחייב את המערער לחתום על התחייבות, להטיל עליו לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף משמעותי ולהעמידו במבחן למשך שנה.

9.             בית המשפט הביא במניין שיקוליו בגזירת עונשו של המערער את חומרת המעשים המיוחסים לו, אשר הותירו צלקות פיזיות ונפשיות אצל המתלוננת, קטינה אף היא, וכן את העובדה שהמערער גילה אכזריות וחוסר אמפתיה כלפי המתלוננת, אשר היתה מוכרת לו ועמה אף קיים יחסי מין בהסכמה קודם לכן. עם זאת, בית המשפט הביא בחשבון גם את עברו הנקי, את מחויבותו להליך השיקומי ואת גילו הצעיר של המערער, אשר בעת ביצוע המעשים היה בן פחות מ-15 שנים, וקבע כי בשל גילו הצעיר יש להעדיף נקיטה באמצעים שיקומיים בעניינו.

10.          בית המשפט פסק כי במקרה זה, על אף הטעמים המצדיקים להקל עם המערער, ישנה חשיבות מבחינה ציבורית לעצם ההרשעה ולהוקעת המעשים שביצע. בית המשפט התייחס לטענת המערער בדבר הפגיעה שתגרם לו בשל ההרשעה, והטעים כי אם תהיה להרשעה זו השפעה על גיוסו של המערער לצה"ל, הרי שהיא נובעת מחומרת מעשיו של המערער ולא מהרשעתו בגינם. על כן הורשע המערער, ובית המשפט קמא גזר עליו שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי למשך שמונה חודשים, שלא יעבור כל עבירת אלימות בתוך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין וכן פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ש"ח.

11.          ביצוע עונש המאסר בדרך של עבודות שירות שהושת על המערער, עוכב בהחלטת כב' השופט א' שהם מיום 13.10.2013.

הערעור

12.          הערעור שלפנינו מתמקד בהחלטת בית המשפט קמא להרשיע את המערער ולחלופין, מופנה הערעור נגד חומרת העונש.

13.          לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את המלצת שירות המבחן בעניינו, נוכח חשיבותו של תסקיר המבחן בגזירת דינם של קטינים. ב"כ המערער טוען כי הרשעתו והטלת עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, גודעות את ההליך השיקומי בו החל המערער. כמו כן, לטענתו לא ניתן משקל מספק לגילו הצעיר, לנסיבותיו המיוחדות ולקווי האישיות הבעייתיים של המערער. בנוסף, לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהמערער הודה מייד במעשים שביצע. המערער טוען כי ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות יביא לנשירתו מהלימודים ולאי גיוסו לצבא, אשר יחשפו את מעשיו של המערער לסביבתו ויגרמו לפגיעה בהליך השיקומי שהוא עובר. לטענת המערער, שאלת גיוסו תוכרע בהתאם לתוצאת ההליך הפלילי.

           המערער טוען בנוסף, כי בית המשפט סטה סטייה ניכרת מרף הענישה הנהוג בעבירות מסוג זה, לאור נסיבות ביצועה ונסיבותיו האישיות, אשר מצדיקה את ביטול עונש המאסר בפועל שנגזר עליו. לאור האמור, מבקש המערער כי נבטל את הרשעתו, ולחלופין, כי נקל בעונשו.

14.          בתסקיר שהוגש לבית משפט זה מדווח שירות המבחן לנוער כי המערער מתפקד היטב בבית הספר, כי אין לו בעיות התנהגות וכי הוא משתתף בפרויקט חונכות ונפגש עם נציגי שירות המבחן באופן סדיר. שירות המבחן מדווח על משבר משפחתי שנוצר כתוצאה מהעבירות אותן ביצע המערער וכתוצאה ממצבה הכלכלי של משפחתו. כמו כן, בתסקיר מדווח שירות המבחן על בדיקה שערך מול רשויות הצבא, אשר ממנה עלה כי ההרשעה ועונש המאסר בעבודות שירות כשלעצמם, אין בהם כדי לסכל את סיכויי גיוסו של המערער לצה"ל. לעמדת שירות המבחן, ההליך המשפטי מהווה הרתעה משמעותית עבור המערער, אשר הביע צער על מעשיו ונטל אחריות מלאה עליהם, תוך שהוא ממקד את התייחסותו בעיקר במחירים שגבו מעשיו ממשפחתו וממנו.